ספורו המדהים של משה ברדוגו, שלא נכנע וקשר את חייו עם התורה
חלום שהתגשם
1963 בעיר רבאט שבמרוקו, אני משה, ילד בן שתים עשרה לומד בתלמוד תורה בעיר "אוצרות התורה", חולם על ארץ ישראל. בימים האחרונים נלחשת מפה לאוזן השמועה, הנה אנו מתארגנים ועולים לארץ ישראל. בחלומי אני רואה שדות מוריקים בתים יפים ובהם צדיקים יושבים ועוסקים בתורה. תמיד ידעתי שיבוא היום בו אפרד מביתי וממולדתי ואעלה אל ארץ חמדת אבות- ארץ ישראל, הרגע שבו אמר לי אבא "מחר עוזבים!" זכור לי כרגע מיוחד, רגע מרגש ובלתי נשכח. הרגעים הבאים פחות זכורים לי, הם היו מהירים ומבלבלים… אני זוכר רק איך עלינו על ספינה גדולה וצפופה, ואיתנו רבים מבני הקהילה. בתמונה הבאה אנחנו על אדמת ארץ ישראל, אבא ירד ראשון ונשק לאדמת הארץ באהבה גדולה. היינו מאושרים, חלום בן אלפיים שנה מתגשם שבנו לביתנו למולדתנו- ארץ אבותינו.
נחיתה לחיים של חולין
נשלחנו על ידי פקידי הסוכנות "ליישב את הנגב" אי שם בין אשקלון לבאר שבע הוקם עבורנו הישוב- "אופקים". אבא שהיה סוחר מצליח ב"רבאט" נאלץ למצוא לעצמו אפיק חדש, היו לו שמונה ילדים להאכיל ופרנסה אין. הוא עשה כמיטב יכולתו אך לא ממש הצליח. כך מצאתי את עצמי בגיל 12 קם יום יום בשעה ארבע לפנות בוקר, משרך את דרכי אל השוק הסיטונאי בבאר שבע, מסייע בפרנסת הבית. 1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים. התגייסתי לצה"ל, שרתי שלוש שנים בחיל ההנדסה. במהלך השירות אפשר לומר שלא ממש הקפדתי על קיום מצוות, הורדתי את הכיפה וחייתי חיים חילונים לכל דבר. בתוך ליבי זכרתי תמיד את הימים היפים, ימי הילדות במרוקו. זכרתי את המורים בתלמוד תורה, את אווירת השבת והחגים ברובע היהודי- "המלאח". כשנכנסתי לאזרחות הייתי כבר "ישראלי" שאפתי לפתוח עסק משלי, להתפרנס בכבוד ולהצליח בחיים. ואכן בבעלותי היה מפעל אלומיניום אותו בניתי בעשר אצבעות. יחד עם ההצלחה אמרתי לעצמי, עוד אחזור למסורת אבות.
מתקשרים אל העבר
1982, לידת בני הבכור- דניאל. ובליבי החלטה: דניאל יחזור למסורת אבות, דניאל לא ידע
מחסור. ישיבות חדשות נבנו בכל קרן רחוב. ואכן עשיתי ככל שביכולתי לתת לבני חינוך ערכי,
דניאל למד בבית הספר הכי תורני שהיה בעיר מגורינו, לא חסכתי ממנו מאומה על מנת לקדם אותו בלימודים. ואכן מאמצי נשאו פרי.
בסיום בית הספר היסודי נרשם דניאל ללימודים בישיבה קדושה! לא היה מאושר ממני, אני שהרגשתי החמצה כל כך גדולה מכך ששנות הנערות עברו עלי בשוק הסיטונאי, מלווה כעת את בני הבכור לישיבה- – – !
חוטים שנקרעו
האושר לא החזיק מעמד מידי הרבה זמן, לצערי הרב, קראו לזה "משבר", תלו את זה בפערים מנטאליים- הבדלים חברתיים בין ילדי הפריפריות וילדי ירושלים ובני ברק, בשורה התחתונה עם העובדות לא היה ניתן להתווכח רק מספר חודשים חלפו ודניאל מחוץ לישיבה… ניסיתי לפשר למצוא מסגרת חילופית, אך לשווא… דניאל התייאש ובחר בדרך אחרת ממה שקיוויתי. כך גם היה עם בני השני והשלישי, אף הם הלכו בעקבותיו… כולם הלכו באותו המסלול לימודים בבית ספר תורני רישום לישיבה וכעבור מספר חודשים לרחוב…
הידוק הקשר
2007, בני הקטן, ליאור, כבר בן ארבע עשרה. אשתי כבר התייאשה מהמסלול אותו עברו הבנים הגדולים. משה היא אומרת לי, בוא נודה על האמת, ישיבות זה לא בשביל המשפחה שלנו, ניסינו, זה לא הולך. לא שאני מזלזלת, אבל- – – אולי נתרום לישיבות, נתמוך בהם, אבל בשביל ליאור צריך משהו אחר…
אני התקשיתי לוותר, לפחות ננסה אמרתי. בימינו המסגרת החינוכית כבר יותר ממוסדת, בבית הספר יש יועץ מיוחד שמכוון את הילדים לישיבות, אני מקווה שיהיה בסדר, לפחות אדע שניסינו הכל…
קשר גורדי
ליאור נרשם לישיבת "אחינו" במודיעין עילית. הייתה להם גישה שונה, הם נתנו לליאור לאט לאט להסתגל לחיים הישיבתיים, לא ביום אחד הוא החל להתלבש כמו בחור ישיבה, תחילה "שחור לבן", אחר כך חליפה ורק בסוף השנה מגבעת. הרבנים היו בקשר איתנו כל הזמן, הייתה תחושה כאילו שהם חלק מהמשפחה. ליאור התחיל שנה שניה בישיבה אנחנו היינו מאושרים, אף אחד מהילדים שלנו לא הגיע לשלב הזה!
עבותות של אהבה
יום אחד באמצע יום עבודה מצלצל הטלפון, על הצג אני מזהה את מספר הטלפון של הרב של ליאור בישיבה, ליבי צנח הנה זה בא, ליאור הסתבך הוא לא מתאים… מה יהיה? אני מקבל את השיחה: שלום מדבר הרב ויס אנחנו עכשיו באמצע שיעור, ואני חייב לשתף אותך בשמחה שהייתה לנו, ליאור שאל שאלה ששואל אותה רבינו הרשב"א, אני וכל חברי השיעור שמחים איתו ואיתך ומאחלים לך הרבה נחת- אמן!
סיימתי את השיחה בדמעות של תודה והתרגשות, הבן שלי דניאל שעובד יחד איתי הבחין בהתרגשות הרבה שאחזה בי. מה קרה? הוא שאל, האם אריאלה ממפעל הפיס התקשרה אליך? לא דניאל, הרבה יותר מזה- ליאור יהיה בחור ישיבה! הוא על המסלול הוא ימשיך עד הסוף- – -.
ההמשך היה פחות טוב, בשנה השלישית היה משבר מאוד חריף, ליאור נתפס בהתנהגות שאינה הולמת בן ישיבה…
ראש הישיבה הרב ברלין התקשר אלי הוא פשוט בכה ביחד איתי ותהה למה?, למה הוא עשה את זה…? הרגשתי שכל תוצאה שלא תהיה וכל החלטה שלא תתקבל אני אשמח בה, כי היא באה מהלב ממקום של רצון לעזור לליאור.
ראש הישיבה התייעץ בעניינו של ליאור עם הגאון הרב שטיינמן שליט"א, אשר הורה כי במקרה של ליאור מדובר במעידה חד פעמית, לכן יש לסלוח לו ולאפשר לו לפתוח דף חדש- והוא אכן עשה זאת!
ליאור מאוד התחזק, הוא כל כך התפעל מצערו של ראש הישיבה ומהנכונות לסלוח, הוא הרגיש שזה מחייב אותו להתמיד ולהצליח בישיבה גדולה.
קשר משפחתי
2013, ליאור בונה את ביתו. חתונת בן הזקונים היא תמיד מאורע מרגש במיוחד. עבורי הייתה זו שמחה מיוחדת, הנה אני, משה, מן המעברות הגעתי ובעשר אצבעות בניתי את עולמי, כעת אני זוכה ובני ליאור בן ישיבה…! הייתה לי הזכות למצוא את השליחים הנאמנים שעזרו לי להשאיר את בני בעולמה של תורה, בעזרת ד' יהיה לי הכבוד לתמוך בבני אשר יהיה אברך בכולל… הרב ברלין מגיע לחתונה, הוא רוקד במרכז עם החתן- ליאור, הוא מבקש לצרף אותי למעגל אך אני לא מצטרף, זה הבן שלך אמרתי לו…. תמונה משפחתית בסיום החתונה: ליאור נראה כמו נסיך במרכז התמונה, היחיד שעוטה מגבעת שחורה והיא עבורי כמו כתר לספר תורה- – –
אני מביט בנכדים שלי, ויודע למרות שאבא שלהם לא בן תורה במובן החיצוני, להם יש עתיד, העולם מתקדם, המהפכה יצאה לדרך – ישיבת "אחינו לצעירים" מודיעין עילית- מושיטה את ידה לכל מי שרוצה לחצות את הגשר המוביל לעולם התורה.